"בהיעדר משתנה בלתי תלוי (כלומר "נגיף"), וניסוי בקרה כפי שנדרש, אין כל בסיס עובדתי, מדעי או לוגי לאפקט הציטופתי כהוכחה לקיומו של "נגיף"
"מעולם לא הוסיפו "וירוס" לשום תאים מהסיבה הפשוטה שמעולם לא בודדו "וירוס". מה שעשו זה – להוסיף דגימה של אדם חולה בחצבת שהניחו שהיא מכילה "וירוס".
שוב אכתוב, שה"הוכחה" שהדגימה של האדם החולה מכילה "וירוס", מבוססת על האפקט הציטופתי שנוצר בתאי כליות הקופים. אותו אפקט ציטופתי שאנדרס ופיבלס הוכיחו שהוא נוצר בתאי כליות הקופים, גם בלי דגימה של אדם חולה בחצבת. והמשפט שנכתב, ש"אין צורך לעשות הליך בקרה כפי שנטען", הוא אנטי מדעי – חד וחלק"
מועתק מתוך הפוסט של עמי אברהם
קישור לפוסט
פוסט ראשון בסדרה
יותר משלוש שנים שאני כותב כאן ומסביר בפומבי, כולל בשיחות מצולמות מוקלטות שערכתי עם יורם מורים, שאי אפשר לקלוט את מלוא העוצמה וההיקף של מה שמכונה הונאת הקורונה, בלי להבין שאין דבר כזה "נגיף קורונה", או ישות כזו שנקראת "נגיף".
לפני כמה חודשים ביקש ממני Yaniv Ifrah שאדבר על הנושא בשיחת זום.
מי שראתה את שיחת הזום, השקיעה מזמנה וכתבה מכתב תגובה לדברים שאמרתי, מתוך כוונה להוכיח שנגיפים בכלל ונגיף הקורונה בפרט, קיימים גם קיימים, היא ד"ר Michal Haran.
ד"ר הרן לא שלחה לי ישירות את המסמך שנקרא "תשובות להרצאה של עמי אברהם", אבל הוא מצא את דרכו אלי.
עלי לציין שמעולם לא פגשתי את ד"ר הרן במציאות, אבל כמו רבים כאן, התכתבתי איתה פה ושם בעיקר על גבי פוסטים שפרסמה.
הדבר השני, יש לי הערכה גדולה לד"ר הרן, גם כי הפוסטים שלה נכתבים מדם ליבה, גם כי היא תיארה בכמה מהם בגילוי לב את המחלה הקשה בה לקתה, את העובדה שמיטב הרופאים, המומחים והקולגות ניסו לעזור לה (ללא הצלחה), את זה שהיו ביניהם כאלה שהאשימו אותה שמחלתה היא פסיכוסומטית, או כאלה שייעצו לה ללמוד לחיות עם הכאבים והסבל שמתלווים אליה, עד שהגיעה למסקנה שאם היא בעצמה לא תיכנס לעובי הקורה ותלמד את הנושא לעומקו – אף אחד לא יעזור לה (מה שבאמת קרה והביא לשיפור גדול במצבה). אבל בעיקר, כי היא מהרופאים הבודדים (אם לא הבודדה שבהם), שעשתה בזמן אמת מה שמצופה מרופא שיעשה כשמדובר בנושא שיש לו השלכה ישירה על חייהם ובריאותם של בני אדם – חקרה את עניין זריקות ה- אם.אר.אנ.איי – והגיעה למסקנה אותה כתבה ועליה דיברה בפומבי, שהזריקה ה"יעילה והבטוחה", לא כל כך יעילה ובטוחה – בטח לא בקרב ילדים, והסיכון שבנטילתה עשוי להיות גדול מהתועלת שבה – מה שגרם לכלבי התקיפה שמעסיק משרד הבריאות, להוציא פרסומים אישיים נגדה, בהם חוץ מלהאשים אותה באופן מפורש ברצח עם (וזה לא היה רחוק מזה), עשו כל שביכולתם כדי להשחיר את פניה.
כשאני מתחיל לדבר על זה שנגיפים לא קיימים, אומרים לי בדרך כלל: אז איך אתה מסביר את כל החולים והמתים? או: "כבר הייתי חולה אבל דבר כזה בחיים לא היה לי", או: "מישהו במשפחה שלי חלה ואחרי יום גם אני חליתי ואחר כך גם בני משפחה אחרים", או: "לא נתת הסבר אחר אז אני נשאר עם ההסבר הקיים", או "לא הוכחת שהוא לא קיים".
המענה שלי לכל אותן שאלות או "טיעונים" הוא, שאין לתשובות עליהם כל קשר לשאלת קיומם או אי קיומם של נגיפים, או לזה ש"הם" גורמים למחלה, מהסיבה הפשוטה שאם תשאלו וירולוג איך הוא מוכיח ש"נגיף" גורם למחלה, הוא לא יענה לכם: בואו איתי לבית חולים – זה בית גדול שיש בו הרבה חולים, הרבה מהם שוכבים באותו מקום עם תסמינים דומים וזה מוכיח ש"נגיף" גרם למחלה שלהם,
או: בואו איתי לבית קברות. יש שם הרבה קברים שבתוכם הרבה אנשים מתים, אפשר לראות לפי תאריכי הפטירה על המצבות שהרבה מהם מתו בתאריכים קרובים וזה מוכיח ש"נגיף" הרג אותם, או: באו אלי כמה אנשים שאמרו לי שהם כבר היו חולים אבל כזה דבר לא היה להם וזה מוכיח שהם מרגישים ככה בגלל "נגיף",
או: הבן שלי חלה, חיבקתי אותו ואחרי יום גם אני חליתי וכשנישקתי את אשתי לפני שהלכה לעבוד, היא התקשרה אלי מהעבודה ואמרה לי שהיא לא מרגישה טוב וזה מוכיח ש"נגיף" עבר בינינו,
או: אין לי הסבר אחר טוב יותר וזה מוכיח ש"נגיפים" קיימים,
או: לא הוכחת שנגיפים לא קיימים וזו ההוכחה שהם קיימים.
מה הם כן יגידו לכם? הם יגידו שהם עורכים ניסוי שנקרא "תרבית תאים". הניסוי הזה הוא ליבת הוירולוגיה והיסוד העיקרי מתוך שלושה, עליו היא נשענת (האחרים הם "צילמנו אותו" ו"ריצפנו אותו גנטית", עליהם אכתוב בפוסטים הבאים).
ניסוי תרבית התאים – אותו הביאה ד"ר הרן במכתבה כהוכחה לכך שנגיפים קיימים והם גורמים למחלה, פורסם לראשונה בשנת 1954 על ידי ג'ון אנדרס ותומאס פיבלס, והם ביצעו אותו כדי לנסות למצוא את הגורם למחלת החצבת.
המאמר פורסם תחת השם Propagation in Tissue Cultures of Cytopathogenic Agents from Patients with Measles, והוא משמש עד היום בשינויים קלים, להוכחת קיומם של נגיפים בכלל.
חשוב להדגיש כי ניסוי תרבית התאים הוא לא אחד מן הדרכים להוכחת קיומם של "נגיפים", הוא ה- דרך ה- בלעדית, ה- יחידה והאבסולוטית להוכחת קיומם ואין שום דרך אחרת שבה וירולוגים משתמשים כדי להוכיח שהם קיימים.
מי מכם שנתקל בניסוי הזה, שמייד אפרט, בפעם הראשונה – יכול לחשוב שאני מתאר סצנה מתוך הארי פוטר או משהו דומה, אבל לא – זו הדרך שבה משתמשים וירולוגים להוכיח שנגיפים קיימים והם גורמים למחלה, ואם תשאלו וירולוגים אם אני צודק – מאה אחוז מהם יגידו I do.
הנה מה שאנדרס ופיבלס עשו בשנת 1954 ומאז כל הוירולוגים מחקים:
נטלו דגימות דם, צואה ומשטחי גרון משבעה חולים שאובחנו על פי תסמיני חום ופריחה על העור כחולי חצבת, השרו אותן בחלב, הוסיפו פניצילין וסטרפטומיצין וערבבו את הכול בצנטריפוגה במהירות של 5,450 סיבובים לדקה למשך כשעה, כדי לשקע חלקיקים גסים ופסולת תוך תאית. את המרק הנוזלי שנוצר מעל לחלקיקים ששקעו, קצרו ושמרו בקירור.
בינתיים, רקחו תערובת שהכילה את המרכיבים הבאים: מי שפיר של פרה (90 אחוז), תמצית עובר בקר (5 אחוז), סרום של סוס (5 אחוז), אנטיביוטיקה, פנול אדום וטריפסין שהופק מפולי סויה.
את כל התקרובת הזו הם מרחו יחד עם הדגימות הביולוגיות שהושרו בחלב ונשמרו בקירור – על כליות של קופים, אותם הדגירו באינקובטור.
ביום ה- 14 הם הבחינו שכליות הקופים החלו להירקב ולמות. הם כינו את התופעה הזו בשם אפקט ציטופתי, או אפקט ציטפתוגני, או בקיצור CPE באנגלית.
סרום הוא דם שהוסרו ממנו גורמי הקרישה והוא מכיל חומרים פעילים בריכוז מוגבר, ביניהם ויטמינים, חלבונים (שאינם נוגדי קרישה), מינרלים, הורמונים ועוד. פניצילין וסטרפטומיצין הם סוגי אנטיביוטיקה. האחרון שבהם ידוע כרעיל בעיקר לכליות. פנול אדום הוא צבע המשמש כמדד לבדיקת חומציות (pH). הוא הופך מצהוב לאדום בטווח חומציות של 6.6 עד 8 ומעל 8.1 הוא הופך לורוד בהיר. טריפסין הוא אנזים (חומר מזרז), שמאכל חלבון.
אם תהיתם מתי אגיע לחלק בניסוי בו אנדרס ופיבלס הוכיחו ש"נגיף" גרם למחלת החצבת, אז קראתם אותו קודם: האפקט הציטופתי (כלומר ריקבון ומוות של כליות הקופים), הוא ההוכחה לכך, וכמו שכתבתי – האפקט הציטופתי הוא לא אחת מן הדרכים ל"הוכחת" קיומם של "נגיפים", הוא ה- הוכחה היחידה. לא רק ל"קיומו" של "נגיף" החצבת, אלא ל"קיומם" של "נגיפים" בכלל.
איך ולמה הם הגיעו למסקנה הזו? כי לפי האמונה הרווחת – "נגיף" הוא חלקיק שמשתמש במנגנון המובנה של המארח, כדי לשכפל את עצמו למיליוני חלקיקים זהים, עד לרמה שהם "מפוצצים" את התאים וגורמים להם למות ואם זה מה שקרה לכליות הקופים אחרי 14 ימים, סימן שה"נגיף" עשה את זה.
עכשיו, אם מישהו יגיש לי מאמר מדעי שבו הוא טוען שהוספת נוזל ביולוגי מאדם חולה לתאי כליות של קופים גרמה להם למות, מהווה הוכחה לכך ש"נגיפים" הם שאחראים לאותו מוות של תאים, אבל באותו מאמר כותב שתאי כליות הקופים מתו גם בלי שהוסיף להם נוזל ביולוגי מאדם חולה – ברגע זה סיימתי עם המאמר ואני מתפנה להשתמש בו ליישומים יותר פרקטיים, כמו למשל – לעטוף איתו אבוקדו עד שיבשיל (אם זה בכלל עובד), או הולך על בטוח ושומר את הנייר הזה בשירותים לימים קשים רק ליתר ביטחון.
אבל אומר עוד משהו לאותו אדם שיגיש לי נייר כזה. אומר לו, שאם הכוונה שלו להוכיח שהאפקט הציטופתי נגרם כתוצאה מכך שהוא הוסיף לכליות הקופים דגימה ביולוגית שנגועה ב"נגיפים", אבל אותו אפקט ציטופתי נגרם בכליות הקופים גם בלי שהוסיף להם שום דגימה ביולוגית – הרי שהוא הוכיח בדיוק את ההיפך: שאין שום "נגיפים" באותה דגימה ביולוגית, ש"אחראים" להיווצרות האפקט הציטופתי.
אז מה הסיבה המסתורית שתאי כליות הקופים ניזוקים בין אם מוסיפים להם נוזל ביולוגי מאדם חולה ובין אם לאו? בגלל שמרעילים אותם באנטיביוטיקה מסוג מסוים שספציפית – רעילה במיוחד לכליות ומחזיקים אותם לאורך זמן בתנאי הרעבה בלי תזונה ראויה שהכרחית לקיומם ווטסון. במילים אחרות – זה התהליך שגורם לאותו אפקט ציטופתי של הרס תאים, לא שום "נגיף".
בכל מאמר שהכותרת שלו נושאת את צמד המילים "בידוד נגיף" – תוכלו למצוא תיאור של ההליך הזה (רק שהיום מוותרים על החלב, תמצית עובר הבקר מי השפיר והסרום של סוס ומשתמשים בסרום של עובר בקר ושלושה סוגי אנטיביוטיקה: אמפוטריצין, פניצילין וסטרפטומיצין), כמו למשל המאמר שפורסם בפברואר 2020 על ידי חוקרים בווהאן, והוא הראשון "לגלות" את "נגיף הקורונה" (כל הניסויים המדעיים שבאו בעקבות הניסוי הזה הם העתק הדבק שלו). שם המאמר:
A pneumonia outbreak associated with a
new coronavirus of probable bat origin
צריך לציין, שבאופן שערורייתי, מטעה ושקרי, וירולוגים קוראים לתרבית התאים "בידוד נגיף", בזמן שאין בניסוי הזה שום דבר שמתאר בידוד של "נגיף". אף אחד מעולם לא בודד שום דבר והוכיח שכשחושפים נסיין בריא לחלקיק שבודד, הוא הופך חולה באותה מחלה שאותו חלקיק "נגיפי" אמור לגרום לה. אף אחד מעולם לא התחיל עם דוגמא ביולוגית, הפריד ממנה את כל המרכיבים עד שנותר בידו אך ורק אותו "נגיף". ניסוי תרבית התאים הוא טקס פגאני שמהווה את ההיפך מבידוד, כי לא רק שאין בניסוי ניסיון כלשהו לבודד חלקיק – אלא מבצעים את ההיפך: לוקחים נוזל ביולוגי מאדם חולה, וזורעים אותו על תאי כליות קופים, יחד עם ערב רב של חומרים ביולוגיים וכימיים.
רק כדי להמחיש עד כמה אבסורדי כל עניין תרבית התאים, ועד כמה כל עולם הוירולוגיה נשען עליו, אוסיף את זה:
– התערובת המהבילה והרעילה של תאי כליות קופים, יחד עם החומרים הכימיים והביולוגיים האחרים שנמצאים בה, נמכרת בבקבוקונים כ"נגיף מבודד", עבור כמה מאות דולרים לצרכי "מחקר".
– התערובת המהבילה והרעילה של תאי כליות קופים, יחד עם החומרים הכימיים והביולוגיים האחרים שנמצאים בה, משמשת בבדיקה שנקראת Plaque assay, כדי לספור חלקיקים "נגיפיים" וכדי לקבוע מה מידת הזיהום שיוצרים אותם "נגיפים". איך? יוצרים מתערובת תרבית התאים תערובות משנה בריכוזים שונים של מי מלח מהולים בחומצה זרחתית, מפזרים אותן על תאים מסוג HEK-293, שהם תאי כליות של עובר אנושי וסופרים את החרירים שנוצרים על התאים. יותר חרירים פירושם יותר "נגיפים" (שמעולם לא הוכח בכלל שהם נמצאים בתרבית התאים, כי כאמור עוד בניסוי הראשוני הוכח שהאפקט הציטופתי נגרם בתאי כליות הקופים בין אם מוסיפים להם דגימה ביולוגית של אדם חולה, בין אם לאו).
התערובת המהבילה והרעילה של תאי כליות הקופים מצויה בתוך השיקוי שמכונה "חי0ון פוליו", רק שלאותו שיקוי מוסיפים פורמלדהיד, שהוא חומר כימי המסווג על ידי הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC) כמסרטן וודאי בבני אדם. ההוספה של פורמלדהיד מבוצעת כדי "להרוג" את ה"נגיף" ש"מצוי" בתוך תרבית התאים. כן גבירותיי ורבותיי, חברות וחברים, אחיות ואחים, קראתם נכון: הרפואה המערבית דוגלת "למען שמירה והגנה על הבריאות", בהזרקת תערובת מהבילה ורעילה שמכילה תאי כליות קופים, חומרים ביולוגיים וכימיים אחרים, לרבות פורמלדהיד שהוא חומר מסרטן, ישר לתוך גופם של התינוקות שלנו, בשנת חייהם הראשונה. ואותה זריקת רעל ניתנת ארבע פעמים בשנתו הראשונה של התינוק שזה עתה נולד. איך אתם חושבים שהוא יגיב לאותה תערובת רעילה?
בכל מאמר שהכותרת שלו נושאת את צמד המילים "בידוד נגיף" – תוכלו למצוא תיאור של ההליך הזה (רק שהיום מוותרים על החלב, תמצית עובר הבקר מי השפיר והסרום של סוס ומשתמשים בסרום של עובר בקר ושלושה סוגי אנטיביוטיקה: אמפוטריצין, פניצילין וסטרפטומיצין), כמו למשל המאמר שפורסם בפברואר 2020 על ידי חוקרים בווהאן, והוא הראשון "לגלות" את "נגיף הקורונה" (כל הניסויים המדעיים שבאו בעקבות הניסוי הזה הם העתק הדבק שלו). שם המאמר:
A pneumonia outbreak associated with a
new coronavirus of probable bat origin
לפני שאמשיך לדון בטיעונים הנוספים שכתבה ד"ר הרן בעד קיומם של נגיפים, אני חייב להסביר שני מונחים בתחום המדע שיישומם הכרחי כדי לקיים ניסוי מדעי בסיסי נאות. האחד הוא משתנה בלתי תלוי. האחר הוא ניסוי בקרה.
משתנה בלתי תלוי הוא האובייקט הנחקר. המשתנה הבלתי תלוי הוא זה שאמור לגרום לתופעה שנצפית בניסוי. אם ההנחה היא ש"נגיף" הוא זה שגורם לתאי כליות הקופים לנזק, אז קיים הכרח מדעי לבודד את אותו "נגיף" – להוסיף אותו ורק אותו לתאי כליות הקופים ולבחון אם הם באמת ניזוקים. בתרבית התאים יש רק את התוצאה הסופית של האפקט הציטופתי (הרס התאים). אין משתנה בלתי תלוי, כי מעולם לא בודד "נגיף" – מה שהופך את כל ניסוי תרבית התאים לאנטי מדעי. כשמסתכלים רק על התוצאה הסופית ולא מבינים מה גרם לה, אפשר להגיע למסקנה שכבאים גורמים לשרפות. למה? כי בכל שרפה הם תמיד נמצאים.
המונח האחר – ניסוי בקרה – הוא ניסוי שאמור לוודא שהתופעה הנצפית נגרמת כתוצאה מהמשתנה הבלתי תלוי שאמור לגרום לה ולא כתוצאה מההליך הניסויי עצמו. הואיל ואין משתנה בלתי תלוי (מעולם לא בודד חלקיק "נגיפי", שהוכח שאם חושפים נסיין בריא אליו, הוא הופך חולה), אי אפשר לערוך ניסוי בקרה כנדרש. ברוב המאמרים שמתארים "בידוד נגיף", לא תמצאו ניסוי בקרה. באלה שהמונח כן מוזכר בהם – לא תמצאו תיאור מפורט של אותו ניסוי בקרה. ותיאור מפורט של ניסוי הבקרה הכרחי לא רק כדי להוכיח שהתוצאה נגרמה בגלל משתנה בלתי תלוי מסוים ("נגיף") ולא עקב ההליך הניסויי עצמו, אלא כדי שכל אחד אחר יוכל לשחזר במדויק את אותו ניסוי והוא יקבל בדיוק את אותה תוצאה.
ייאמר שבהיעדר משתנה בלתי תלוי (כלומר "נגיף), וניסוי בקרה כפי שנדרש, אין כל בסיס עובדתי, מדעי או לוגי לאפקט הציטופתי כהוכחה לקיומו של "נגיף" בתרבית התאים – גם אם אותו אפקט היה מתקבל רק בדגימה בה הוסיפו חומר ביולוגי מחולה חצבת ולא היה מתקבל בדגימה בה לא הוסיפו חומר ביולוגי בכלל. וזה מהסיבה הפשוטה שכל כך הרבה רופאים ואנשי מדע מתקשים להבין – אין לי מושג למה – שכדי לומר ש"נגיף" הוא שגורם לאפקט הציטופתי – צריך ל ב ו ד ד אותו קודם, להוסיף אותו ורק אותו לתרבית התאים ולבחון האם כשמוסיפים רק אותו לתרבית – מתקבל אותו אפקט ציטופתי.
לפני שאמשיך לדון בטיעונים הנוספים שכתבה ד"ר הרן בעד קיומם של נגיפים, אני חייב להסביר שני מונחים בתחום המדע שיישומם הכרחי כדי לקיים ניסוי מדעי בסיסי נאות. האחד הוא משתנה בלתי תלוי. האחר הוא ניסוי בקרה.
משתנה בלתי תלוי הוא האובייקט הנחקר. המשתנה הבלתי תלוי הוא זה שאמור לגרום לתופעה שנצפית בניסוי. אם ההנחה היא ש"נגיף" הוא זה שגורם לתאי כליות הקופים לנזק, אז קיים הכרח מדעי לבודד את אותו "נגיף" – להוסיף אותו ורק אותו לתאי כליות הקופים ולבחון אם הם באמת ניזוקים. בתרבית התאים יש רק את התוצאה הסופית של האפקט הציטופתי (הרס התאים). אין משתנה בלתי תלוי, כי מעולם לא בודד "נגיף" – מה שהופך את כל ניסוי תרבית התאים לאנטי מדעי. כשמסתכלים רק על התוצאה הסופית ולא מבינים מה גרם לה, אפשר להגיע למסקנה שכבאים גורמים לשרפות. למה? כי בכל שרפה הם תמיד נמצאים.
המונח האחר – ניסוי בקרה – הוא ניסוי שאמור לוודא שהתופעה הנצפית נגרמת כתוצאה מהמשתנה הבלתי תלוי שאמור לגרום לה ולא כתוצאה מההליך הניסויי עצמו. הואיל ואין משתנה בלתי תלוי (מעולם לא בודד חלקיק "נגיפי", שהוכח שאם חושפים נסיין בריא אליו, הוא הופך חולה), אי אפשר לערוך ניסוי בקרה כנדרש. ברוב המאמרים שמתארים "בידוד נגיף", לא תמצאו ניסוי בקרה. באלה שהמונח כן מוזכר בהם – לא תמצאו תיאור מפורט של אותו ניסוי בקרה. ותיאור מפורט של ניסוי הבקרה הכרחי לא רק כדי להוכיח שהתוצאה נגרמה בגלל משתנה בלתי תלוי מסוים ("נגיף") ולא עקב ההליך הניסויי עצמו, אלא כדי שכל אחד אחר יוכל לשחזר במדויק את אותו ניסוי והוא יקבל בדיוק את אותה תוצאה.
ד"ר הרן כתבה: " אכן, בתיאורים הראשונים של הקורונה וזיהויו של הנגיף לראשונה לא נעשה בידוד של הנגיף. מאז, יש לא מעט מעבדות שכן מבודדות את הנגיף ויש אפילו קיט מסחרי כדי לעשות זאת".
קודם כל, אם ד"ר הרן מסכימה ש"אכן, בתיאורים הראשונים של הקורונה וזיהויו של הנגיף לראשונה לא נעשה בידוד של הנגיף" על בסיס מה הוא זוהה ונקבע שהוא בכלל קיים?
שנית, ד"ר הרן לא פירטה אלו מעבדות מבודדות מאז את ה"נגיף" ואיך הן עושות את זה, אבל כן קישרה את הקיט המסחרי של חברת טרמו פישר, ששמו:
SARS-CoV-2 Intact Virus Purification
היה אפשר לחשוב שהקיט מאפשר בידוד מהיר של "נגיף הקורונה" מתוך דגימת רוק של אדם ש"חולה בקורונה". אחרי הכול, כמה קשה למצוא את ה"נגיפים" בתוך דגימה כזו? הרי נאמר לנו שטיפת רוק אחת יכולה להכיל מיליונים של אותם "נגיפים". האם לא זו הסיבה בגינה נאמר לנו לעטות מסכות ולשמור על מרחק של שני מטר זה מזה?
האם באמת הקיט מבודד "נגיפים" שמצויים בתוך דגימת רוק של אדם חולה ומאפשר הוכחה שחשיפת נסיינים לאותם "נגיפים מבודדים", גורמת להם להפוך חולים? קדחת. איך הקיט עובד? לוקחים את אותה תערובת תרבית תאים רעילה ידועה לשמצה, או מי שפכים, ומוסיפים להם ריאגנט (חומר כימי), שאמור בתגובה של שיקוע – "להעשיר" את כמות ה"נגיף" שמצויה בתוך התרבית, או מי השפכים. ואם להשתמש בהסבר של טרמו פישר – אז הוספת הריאגנט לדגימה מדוללת של תרבית התאים/ מי השפכים וערבוב התערובת בצנטריפוגה, גורמת למרכיבים הפחות מסיסים בדוגמא (כלומר "נגיף"), להידחק אל מחוץ לתערובת הנוזלית. וכדי שלא תחשבו שאני ממציא את זה, הנוסח המדויק באנגלית הוא:
Addition of Invitrogen Virus Precipitation Reagent to a dilute sample results in less-soluble components (i.e., virus) being forced out of solution.
לחברת טרמו פישר יש קיט מסחרי נוסף "לבידוד נגיף הקורונה", שהוא מופרך אפילו יותר מהקיט הקודם. הקיט הזה מכיל חרוזים מגנטים, שחברת Thermo fisher כותבת, שהם טעונים במטען חשמלי, שקושר אליהם ספציפית אך ורק את "נגיפי הקורונה" שנמצאים בתוך תרבית התאים/ מי השפכים.
כאן המקום להזכיר שוב בפעם המי יודע כמה עד שזה יובן וייטמע היטב, שבניסוי תרבית התאים לא מבודדים שום "נגיף" וההנחה שהוא בכלל קיים בתוך התרבית, מבוססת על האפקט הציטופתי שנוצר בתרבית, לאחר שמוסיפים לתאי כליות הקופים דגימה ביולוגית נוזלית של אדם חולה, יחד עם מרכיבים כימיים רעילים וביולוגיים אחרים ומחזיקים את הכליות בתנאי הרעבה קיצוניים. אתם יודעים, אותו אפקט ציטופתי שאנדרס ופיבלס הוכיחו שהוא נגרם לתאי כליות הקופים, גם בלי הוספה של דוגמה ביולוגית שאמורה להכיל "נגיף" מאדם חולה.
הלאה. ד"ר הרן כותבת: "וירוס לא ניתן לגדל על גבי מצע, אלא רק על גבי תרבית של תאים שהוא יכול לתקוף אותם. אחרי שנותנים לו להתרבות באופן הזה (שתואר בהתחלה, כלומר על יד השתלטות על גרעין התא) ניתן לזהות אותו ואפילו לראות אותו במיקרוסקופ אלקטרונים".
שמעתי כבר את הטיעון הזה מאחרים ולא הבנתי אותו עוד אז. מה פירוש "וירוס לא ניתן לגדל על גבי מצע, אלא רק על גבי תרבית של תאים שהוא יכול לתקוף אותם? הרי לא זה בדיוק מה שאמור לקרות במציאות?
ה"נגיף בא מבחוץ", "חודר" אל תוך הגוף (במקרה של "נגיף קורונה" – "הוא משתלט" על הריאות) ואז "הוא מתרבה" בהן באופן כזה ש"הוא" גורם למחלה ואפילו למוות. אם ה"נגיף" גדל רק על תרבית של תאים (תערובת של כליות קופים מושרים בחומרים כימיים רעילים וביולוגיים) ולא בתוך הסביבה הטבעית שלו (תאי ריאות), איך הוא גורם למחלה ואפילו למוות? יותר מזה – איך "הוא" בכלל "עובר" בינינו?
ממשיכים. ד"ר הרן כותבת: "תנאי הגידול של תאי הכליות בהם נראה האפקט הציטופאטי נקבעו על סמך בחינה של מה שמאפשר להם לחיות בתרבית, מבלי שיהיה זיהום או פגיעה אחרת. לכן, למעשה משוים בין תאים שגדלים בתנאים האלה לבין תאים שגדלים בתנאים האלה עם הוספה של וירוס. משתמשים בתאים מסחריים שוידאו את תנאי הגידול שלהם ולכן אין צורך לעשות הליך בקרה כפי שנטען".
מעולם לא הוסיפו "וירוס" לשום תאים מהסיבה הפשוטה שמעולם לא בודדו "וירוס". מה שעשו זה – להוסיף דגימה של אדם חולה בחצבת שהניחו שהיא מכילה "וירוס". שוב אכתוב, שה"הוכחה" שהדגימה של האדם החולה מכילה "וירוס", מבוססת על האפקט הציטופתי שנוצר בתאי כליות הקופים. אותו אפקט ציטופתי שאנדרס ופיבלס הוכיחו שהוא נוצר בתאי כליות הקופים, גם בלי דגימה של אדם חולה בחצבת. והמשפט שנכתב, ש"אין צורך לעשות הליך בקרה כפי שנטען", הוא אנטי מדעי – חד וחלק.
כותבת ד"ר הרן: "עובדתית, כאשר לוקחים דגימה של חומר ביולוגי (נניח ליחה) שאינה מכילה חומר נגיפי, לא נראה את אותו אפקט כמו זה שרואים כאשר מוסיפים חומר ביולוגי שמכיל את הנגיף".
העובדה היא בדיוק הפוכה למה שכתבה ד"ר הרן. האפקט הציטופתי בתאי כליות הקופים התרחש בין אם הוסיפו להם חומר ביולוגי של אדם חולה בחצבת, ובין אם לאו. ומעולם לא הוכח שאותו חומר ביולוגי מכיל "נגיף".
בניסוי תרבית התאים שערכו אנדרס ופיבלס, הם כתבו שהוספה של סרום מחולה חצבת לתאי כליות הקופים, עצרה את האפקט הציטופתי. הם הסיקו מכך (וד"ר הרן הסיקה מכך גם כן), שבגופו של אותו חולה חצבת נוצרו נוגדנים ספציפיים נגד ה"נגיף", שאותם נוגדנים ספציפיים "נלחמים נגדו" והם אלו שאחראים לכך שהאפקט הציטופתי נעצר, דבר שאמור להוכיח, שבתוך תרבית התאים יש "נגיף".
המסקנה הזו לוקה בכשל לוגי ומדעי. קודם כל, כי מעולם לא הוכח שהאפקט הציטופתי נוצר בגלל "נגיף". ההיפך – אנדרס ופיבלס הוכיחו שהאפקט הציטופתי נוצר גם בלי שתהיה בתוך תרבית התאים חומר ביולוגי של אדם חולה בחצבת, שאמור להכיל "נגיף", כך שאם הטיעון הוא שנוגדנים (שהם חלבונים), נוצרים בתגובה ספציפית ל"נגיף", צריך קודם לבודד את אותו "נגיף" – לחשוף את הנסיין הבריא לאותו "נגיף" ואך ורק "אליו" ולבחון אם נוצרים בגופו נוגדנים. אם כן – רק אז ניתן יהיה לומר, שאותם נוגדנים נוצרים בתגובה ספציפית לנוכחות של "נגיף". שנית, אנדרס ופיבלס לא ערכו שום ניסוי בקרה. בניסוי הבקרה הם היו אמורים להוסיף לתאי כליות הקופים סרום מאדם בריא ולבחון אם אותו אפקט ציטופתי נעצר גם כן.
היעדר ניסוי הבקרה הופך את כל המסקנה בעניין הסרום לקשקוש אנטי מדעי שמקומו בפח האשפה, יחד עם ניסוי תרבית התאים וענף הוירולוגיה בכלל, שמבוססת כולה על כך, שההוכחה לקיומם של "נגיפים" היא האפקט הציטופתי (שאנדרס ופיבלס הוכיחו כאמור שהוא נוצר גם בלי דוגמת חומר ביולוגי של חולה חצבת שאמורה להכיל "נגיף").
למה בכל זאת, האפקט הציטופתי בתאי כליות הקופים נעצר כשהוסיפו להם סרום מחולה חצבת? בגלל שסרום (וכתבתי את זה קודם), מכיל חומרים פעילים בריכוז מוגבר, ביניהם ויטמינים, חלבונים (שאינם נוגדי קרישה), מינרלים, הורמונים ועוד, שהכרחיים לקיומם התקין של תאים. כלומר, תהליך ההרעבה של תאי כליות הקופים באותו ניסוי תרבית תאים נעצר בגלל שתאי כליות הקופים הוזנו כראוי, לא בגלל שום "וירוס". וזה דבר שדווקא עשוי לעודד, כי הוא מרמז על כך, שאם תאים מקבלים תזונה ראויה, הם יכולים להתגבר אפילו על תערובת של חומרים ביולוגיים וכימיים רעילים
אגב, כל מה שאני כותב כאן, תקף גם לאלה שאומרים ש"הנגיף הונדס במעבדה", או "ברח ממעבדה בווהאן", או "שוחרר בכוונה". לכל אלה שאומרים את זה, אני אומר – הראו לי עבודה מדעית שבה "נגיף" ("טבעי או מהונדס"), בודד ישירות מתוך רקמה או נוזל גוף של אדם "חולה קורונה", שנסיין בריא אחר, נחשף לאותו "נגיף" מבודד (ואך ורק אליו), ובעקבותיו אותו נסיין בריא הפך "חולה קורונה".
תמיד אמרתי ואמשיך לומר, שאני מעודד כל אחד שיש לו טיעונים ענייניים שסותרים את העובדות המדעיות וההיקשים הלוגיים ששמתי כאן, לומר אותם ואדון איתו עליהם בשמחה.
מה שקרה בפועל בשלוש השנים האלה הוא, שרבים שלחו לי מאמרים שהמונח "בידוד נגיף" מופיע בהם כהוכחה לכך שה"נגיף" בודד, בלי שהבינו בכלל מה כתוב בפנים, או שביקשו שאביע דעתי על מאמר או סרטון מסוים. בכל המקרים האלה, יצא בסוף שאני הוא זה שמסביר להם למה מה שכתוב בתוך המאמר לא תואם את הכותרת המפוצצת שלו ולמה אין שום בידוד של "נגיף" בכל המאמרים שהביאו. אז לא עוד. מודיע מראש שאענה רק לכאלה שמעלים טיעונים ענייניים שסותרים ישירות את הדברים שכתבתי, וגם אז – רק אם הם מגובים בעבודות שעונות לכללים המקובלים של מדע.
בפוסט הבא – ממשיכים עם נושא בידוד "נגיפים".
ד"ר הרן הביאה במכתב התגובה שלה עבודה מדעית, שבה החוקרים ניסו לבודד את ה"נגיף" שגורם לפוליו. האם הם הצליחו? (ספוילר: לא). וגם – באיזו שנה ואיך "הוכיחו" חוקרים, שמחלת הפוליו נגרמת בגלל "נגיף" ולמה בשנותיה הראשונות של המדינה, הייתה התפרצות של מחלת שיתוק ילדים (אין לזה שום קשר ל"נגיף").